ספר א, משפט יח
[מול הצלע הארוכה במשולש עומדת הזווית הגדולה בו]
הצלע הארוך מכל משולש, יהיה מיתר הזוית היותר גדולה.
הנה יהיה משולש עליו אב”ג.
ויהיה צלע א”ב ממנו ארוך מצלע א”ג.
ואומר שזוית אג”ב גדולה מזוית אב”ג.
הנה מפני שצלע א”ב ארוך מצלע א”ג,
נשים א”ד בשיעור א”ג.
ונמשיך ד”ג.
הנה מפני שקו ד”א שוה לקו א”ג,
תהיה זוית אד”ג שוה לזוית אג”ד.
וזוית אג”ב גדולה מזוית אג”ד.
הנה תהיה זוית אג”ב [יותר] גדולה מזוית אד”ג.
ומפני כי זוית אד”ג חיצונה ממשולש דב”ג,
הנה היא גדולה מהזוית הפנימית הנכחית אליה אשר עליה אב”ג.
אבל זוית אג”ב כבר התבאר שהיא גדולה מזוית אד”ג.
אם כן זוית אג”ב גדולה מאד מזוית אב”ג.
הנה הצלע הארוך מכל משולש יקוה הזוית הגדולה.
ונשלם באור זה.
[מיתר הזווית = הצלע מול הזווית; שיעור = גודל; נמשיך = נאריך; הנכחית = שאינה צמודה לה; יקוה = יעמוד מול]