ספר א, משפט יט

[מול הזווית הגדולה במשולש עומדת הצלע הארוכה בו]

כל זוית גדולה ממשולש – יהיה מיתרה הצלע הארוך.

הנה יהיה משולש עליו אב”ג. 

ויהיה זוית בג”א ממנו גדולה מזוית אב”ג. 

ואומר שצלע א”ב ארוך מצלע א”ג. 

ואם לא יהיה זה, הנה הוא שוה אליו או קטן ממנו. 

ואם הוא שוה, תהיה זוית אג”ב שוה לזוית אב”ג.

משפט ה

ואיננה כן. 

הנה אין צלע א”ב שוה לצלע א”ג. 

ואיננו קטן ממנו, שאם כן תהיה זוית אג”ב קטנה מזוית אב”ג.

משפט יח

ואיננה כן. 

אם כן אינו קטן [ממנו]. 

הנה התבאר שצלע א”ב אינו שוה לצלע א”ג ולא קטן ממנו. אם כן הוא יותר ארוך. 

הנה כל זוית גדולה ממשולש יקוה אותה הצלע הארוך. 

וזה מה שרצינו לבאר. 

[מיתר זווית = הצלע מול הזווית; יקוה = יעמוד מול, יונח מול]