ספר א, משפט לח
[שני משולשים בעלי צלעות שוות המונחות על ישר אחד, ושקודקודיהם שמול צלע זו מונחים על ישר אחר המקביל לו, שוים בשטחם]
המשולשים אשר הם על שתי תושבות שוות ובצד אחד ובמה שבין שני קוים בעצמם נכחיים, הם שוים קצתם לקצת.
יהיו שני משולשי אב”ג דה”ז על שתי תושבות שוות, והם ב”ג ה”ז.
ובמה שבין שני קוי א”ד ב”ז הנכחיים.
ואומר שמשולש אב”ג שוה למשולש דה”ז.
הנה נוציא א”ד בשני הצדדים על שתי נקודות ח’ ט’.
ונוציא מנקודת ב’ קו ישר נכחי לקו א”ג הישר, והוא ב”ח.
ומנקודת ז’ קו ישר נכחי לקו ה”ד הישר, והוא ז”ט.
הנה כל אחד משני שטחי חבג”א הדט”ז נכחיי הצלעות, ושטח חבג”א שוה לשטח הדט”ז, מפני שהן על תושבות ב”ג ה”ז השוים, ובמה שבין קוי ב”ז ח”ט הנכחיים.
וחצי שטח חבג”א הוא משולש אב”ג, מפני שא”ב קוטרו.
וחצי שטח זטד”ה הוא משולש דה”ז, מפני שד”ז קטרו.
וכאשר נחלקו השוים, יהיו גם כן החציים שוים.
הנה משולש אב”ג שוה למשולש דה”ז.
הנה שני משולשים אשר הם על תושבות שוות בצד אחד ובמה שבין קוים בעצמם נכחיים, שוים קצתם לקצת.
ונשלם ביאורו.
[תושבת = בסיס; קוים נכחיים = קוים מקבילים; נוציא = נאריך; קוטר = אלכסון]