ספר א, משפט לה
[שתי מקביליות בעלות צלע משותפת ושצלעותיהן הנגדיות לצלע זו נשענות שתיהן על ישר אחד המקביל לה, שוות בשטחן]
השטחים נכחי הצלעות אשר על תושבת אחת ובצד אחד ובמה שבין קוים נכחיים, שוים קצתם לקצת.
הנה יהיו שני שטחים נכחיי הצלעות עליהם אבג”ד הבג”ז על תושבת אחת, ובמה שבין שני קוי א”ז ב”ג הנכחיים.
ואומר ששטח אבג”ד הנכחי הצלעות שוה לשטח בהג”ז הנכחי הצלעות.
הנה מפני ששטח אבג”ד נכחי הצלעות,
יהיה ב”ג שוה לד”א.
ומפני זה יהיה ה”ז שוה לב”ג.
אם כן א”ד שוה לה”ז.
ונשים ד”ה משותף.
הנה א”ה כלו שוה לד”ז כלו.
וא”ב גם כן שוה לג”ד.
הנה כל שני קוי ב”א א”ה שוים לכל שני קוי ג”ד ד”ז, כל אחד לדומה לו.
וזוית בא”ה שוה לזוית גד”ז, החיצונה לפנימית.
הנה תושבת ב”ה שוה לתושבת ז”ג,
ומשולש הא”ב שוה למשולש זד”ג.
משפט ד
ונשליך משולש דח”ה המשותף.
וישאר נוטה אבח”ד שוה לנוטה גחה”ז הנשאר.
ונשים משולש חב”ג משותף.
הנה כל שטח אבג”ד הנכחי הצלעות שוה לכל שטח הבג”ז הנכחי הצלעות.
הנה שני השטחים נכחיי הצלעות אשר על תושבת אחת ובצד אחד ובין שני קוים נכחיים, שוים קצתם לקצת.
ונשלם ביאורו.
[שטחים נכחיי הצלעות = מקביליות; תושבת = בסיס; קוים נכחיים = קוים מקבילים; לדומה = למתאים; נשליך = נחסר; נוטה = טרפז]