ספר א, משפט מ
[אם שני משולשים הם בעלי צלעות שוות המונחות על ישר אחד,
ושני המשולשים נמצאים בצד שווה של הישר,
אז קודקודיהם שמול ישר זה מונחים על ישר אחר המקביל לו]
שני המשולשים השוים אשר על שתי תושבות שוות, ושתי התושבות על קו ישר ובצד אחד, הם בין שני קוים נכחיים.
יהיו שני משולשי אב”ג דה”ז שוים, ועל שתי תושבות שוות, והן ב”ג ה”ז.
ונמשיך קו א”ד.
ואומר שא”ד נכחי לב”ז.
ואם לא יהיה כן, הנה יהיה א”ח נכחי לב”ז, אם אפשר זה.
ונמשיך קו ה”ח.
הנה משולש חה”ז שוה למשולש אב”ג, מפני שהם על תושבות שוות, והן ב”ג ה”ז הישרים, ובמה שבין שני קוי ב”ז א”ח הנכחיים.
אבל משולש אב”ג שוה למשולש דה”ז.
הנה משולש דה”ז שוה למשולש חה”ז, הגדול לקטן.
וזה בלתי אפשר.
הנה אין א”ח נכחי לב”ז.
וכן יתבאר שלא יוצא מנקודת א’ קו נכחי לקו ב”ז זולת א”ד.
אם כן א”ד נכחי לב”ז.
הנה שני המשולשים השוים אשר על שתי תושבות שוות, ושתי התושבות על קו ישר ובצד אחד, הם בין שני קוים נכחיים.
ונשלם ביאורו.
[תושבת = בסיס; קוים נכחיים = קוים מקבילים; נמשיך = נאריך]